איך לגרום לזה לקרות?

ממש רוצה לשתף אתכם באותו מקרה אצל מתאמנים שונים שאצלי, אתגר שחוזר על עצמו מידי יום..

הם יוצאים מתוכננים ומאורגנים לעבודה ומצליחים להיות קשובים לעצמם עד רגע הכניסה חזרה הביתה.

משהו קורה להם כשהם נכנסים הביתה.

העומס, העייפות חוסר אנרגיה

מוביל אותם לרגשות שלילים וזה גורר אותם לאכילה ששוברת כל גבול.

אז בעקבות מקרים אלו בחרתי הפעם לכתוב לכם הרהורים של תמיכה בנושא עונג וכאב

קונפליקט גדול בין שני צמדי ניגודי מילים אלו .

האדם נמשך לעונג ובורח מהכאב..

מצד אחד האדם לא יכול לחיות בלי עונג ומצד שני העונג גורם לכאב ואז אנחנו חווים נסיגה ולא עליה.

ארוחה שטעמנו ואנחנו מצטערים עליה העונג הוא זמני והכאב הוא גם זמני אבל לכאב יש השלכות אחרות שקשורות לאופי שבונה אותנו וזה גורר אותנו לפחות חיבור עם עצמנו וכך פחות מחבקים את עצמנו.

על ידי התנהגות שתוביל אתכם לשמחה

ככל שאנחנו מצליחים להיות בדחיית הסיפוקים (לטעום משהו) שמגיעים ממחשבה שלילית , ההתגברות על הפיתוי ועל הטעמים יקרבו אתכם לעצמכם פנימה.

זה תהליך שלא יהיה בו כאב אלא גדילה ביחס למזון.

בהתגברות אתם זוכים בגילוי של אור פנימי והתקרבות פנימה וזה יביא לכם המון שמחה.

ברגע שאתם מצליחים לייצר מרווח בתגובה שלכם בהתנהגות לבין המחשבה השלילית אתם מצליחים ללמוד ולראות שזה לא הזמן שלכם לפתוח את המקרר.

שהארוחה מיותרת..

ככל שנצליח להתגבר על העונג להגדיל את המרווח הזה יש לנו סיכוי גדול יותר לחוות התקרבות פנימה ושמחה.

ככל שנבחר בדחיית הסיפוק של לקבל עונג עכשיו בגלל מחשבה שלילית ולא נבחר בעונג נהייה חופשים לבחור בשמחה.

וכך אנחנו הופכים לאהוב את האדם שבנו.

המרווח הזה יוצר מקום פנימי לקחת אחריות להיות אדם שאנחנו יותר אוהבים.

תנסו להתחיל לשבור את המעגל הזה של עונג וכאב
זה יוביל אתכם להיות יותר בהתערבות פנימית ופחות בתגובה
ומכאן ישר אל האור הפנימי שבתוככם
וזה יביא לכם שמחה אושר והמוך אהבה ושלווה פנימית.